פסק דין משלים בתיק ת"א 1053-95

ההתפתחות הראייתית לאחר החזרת התיק

1.         בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי ערעור על פסק דיני מיום 16.3.05 (להלן: "פסק הדין המקורי"), בו דחיתי תביעת התובע לפסק דין הצהרתי לפיו, הוא הבעלים של חלקות 51 ו- 52 בגוש שומה 30125 בירושלים. לעניין חלקה 52, סבר בית משפט העליון, כי הממצאים והמסקנות של פסק הדין המקורי מבוססים בראיות. שונה הדבר באשר לחלקה 51. לעניין חלקה זו הוחזר הדיון אלי, ובחלקה זו עוסק פסק דין משלים זה (להלן:-"החלקה").

2.         לעניין החלקה נכתב בפסק הדין של בית המשפט העליון:

                      "אנו סבורים כי מין הראוי להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, על מנת שישוב ויידרש בעניין זה לטענות המערער ולראיות שהציג להן, לא בא מענה מספק בפסק הדין. בייחוד אמורים הדברים בכך שעל פי העדויות שהציג המערער או מי מטעמו, מחזיקים בחלקה 51 במשך שנים ארוכות, וגם לאחר השכרת החלקה על ידי המשיבה 6 למשיבה 2, בלא שמשיבות אלה או מי מהן מחו בידו. כמו-כן העלה המערער טענה שלא נסתרה, כי הוא החזיק בחלקה 51 עוד קודם להוצאת תעודת הנפקדות, וכי המשיב 3 לא ערך בירור כלשהו עימו טרם הוצאת התעודה, ונסמך לצורך הוצאתה על תצהיר אלנבולסי אשר לגביו העלה המערער טענות שונות העשויות לרדת לשורש תוקפה של התעודה לרבות, הטענה  כי זו הוצאה שלא כדין לגבי מי שאינו קיים. המערער, אף עתר בפנינו לצירוף ראיות בשלב הערעור ונוכח מהותן של הראיות שצירופן נתבקש, אנו סבורים, כי מן הראוי שאף הן תיבחנה על ידי בית המשפט קמא".

בית המשפט העליון, התווה אפוא את דרך הבדיקה המחודשת. לפי הדרכתו יש לברר טוב מבעבר את השלכת הראיות לעניין החזקה של התובע בחלקה. כמו-כן לפי קביעת בית המשפט העליון, יש לבחון שוב את תקפות תעודת הנפקדות שהוצאה לגבי החלקה, וזאת גם בהישען על ראיות חדשות שלא עמדו לפניי קודם לכן, אך הוצגו לפני בית המשפט העליון. מכל מקום, עולה מפסק הדין של בית המשפט העליון, כי חזקת התובע בחלקה הוכחה.

3.         הראיות החדשות התייחסו בעיקרן לאופן הוצאת תעודת הנפקדות או לדפוס הפעולה של המשיב 3 בהקשר זה. תעודת הנפקדות הוצאה על יסוד תצהיר של אדם בשם מוחמד נבולסי. באופן כללי יאמר, כי ע"פ הראיות החדשות נבולסי נתן תצהיר שביסס נפקדות לגבי שורת קרקעות והושווה על-ידי ב"כ התובע בציניות ל" לשכת רישום מקרקעין מהלכת". בהקשר זה הוגש פסק הדין בת.א. 1870/96 יורשי המנוחה ברנבלי נוניס נ. הימנותא ומתוכו עדות אהרון שקרג'י, שהיה האפוטרופוס לנכסי נפקדים. מר שקרג'י העיד בוועדה לביקורת המדינה בכנסת ביום 7.1.92 כי נבולסי נתן תצהיר לגבי 10-15 נכסים. גם עדות זו התקבלה כראיה. עוד התקבלה כראיה עדות עו"ד הללי מאותו תיק וכן תלונה שהוגשה למשטרה על-ידי נציג היועץ המשפטי לממשלה נגד נבולסי מיום 7.10.91 (בהקשר לתצהיר בתיק אחר). בנוסף הוגש דו"ח הוועדה לבדיקת מבנים במזרח ירושלים הידוע כדו"ח קלוגמן, המלמד על דפוס הפעולה של הגורמים שהביאו להעברת נכסים לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בין גורמים אלו עמותות (כגון נתבעת 2, עמותת אלעד), שאיתרו את הנכסים, וגם את המצהירים שעל יסוד דבריהם הוכרז הנכס נפקד. עולה מהדו"ח שברוב המקרים האפוטרופוס לנכסי נפקדם כלל לא בדק את העובדות שביסוד התצהירים. יצוין, כי הוגש ע"י הנתבעים גם מסמך שעניינו - "בדיקת תוצאות בקשה לפתיחת חקירה של מ"מ פרקליט מחוז ירושלים מיום 7.10.91" ממנו עלה, כי לא נמצאו ממצאים פליליים בעניינו של מוחמד נבולסי.

4.         יש לציין, כי הדיון אמנם הוחזר אלי כאמור, ואולם לגבי עניינים שבהם מסקנות פסק הדין לא בוטלו, יש לפסק הדין עדיין תוקף. גם מסיבה זו, איני רואה לנכון, לחזור כאן על כלל העובדות הרלבנטיות לסכסוך ואלו ימצאו בפסק הדין המקורי , ככל שלא אחזור עליהן כאן.

             אציין בפתח הדברים כי ב"כ התובע לא הסתיר כי טענות משמעותיות שנטענו לפני בית המשפט העליון, לא נטענו בגלגול הראשון של התיק, ברם, לנוכח גישת בית המשפט העליון לא הוריתי שהמערערת מנועה מלהעלותן עכשיו.

נתוני החלקה

5.         החלקה אינה רשומה בפנקס מרשם המקרקעין, ובפנקס מס רכוש מתקופת המנדט היא נרשמה על שם מוחמד סלים דרוויש ובני אחיו (כאשר סב התובע נקרא סאלם דארוויש). על החלקה בנוי בית בו מתגוררת כיום בתו של התובע. בפסק הדין ציינתי שהתובע טוען, כי גר בבית שבחלקה 51 מיום היוולדו, ואולם הרישום בספר השדה של מס רכוש מהתקופה הירדנית (ת/10) מראה, כי בנכס זה, התגוררו ארבעה דיירים אשר רק אחד מהם יכול להיות אביו של התובע (ראו להלן סעיף 7 לגבי פרטי רישום זה). הוספתי, כי רישום זה סותר את טענת התובע, כי אביו היה בעלים יחיד ודייר יחיד בנכס. בפסק הדין המקורי אף דנתי, בטענת התובע, כי השם "סלים דארוויש" אשר נכתב בפנקסי מס רכוש, הינו שיבוש שמו של סבו, סאלם דארוויש, על ידי פקיד בריטי שאינו יודע ערבית, (בכך שהאות I ש"בסלים" נכתבה במקום האות E) והדגשתי, כי טענה זו הועלתה כהשערה, ללא כל תמיכה ראייתית. אציין, כי משמעות הרישומים בספר השדה יבחנו מחדש להלן.

6.          עפ"י גרסת התובע (בתצהיר ת/1 ובעדותו), הבית בחלקה נבנה ע"י אביו, מוחמד סאלם דרוויש (רווידי) שנפטר בשנת 1969, והורישו לו לפני  מותו. הוגשו גם תצהירים של קרובי משפחתו, עבדאללה מחמד ראווידי וסברי חוסיין, אשר לדבריהם, נכחו כאשר אב התובע, בעת שנטה למות בשל מחלת הסרטן, הוריש את הבית לבנו, וזאת בשנת 1969. ב"כ התובע הפנה לתצהירו ולעדותו של התובע לפיהם, נולד בבית הזה ב-1927 והבית הוחזק על ידי אביו ועל ידו, וכיום גרה בו בתו.

ביום 2.2.88 הוצאה לגבי החלקה תעודת נפקדות לפיה, הנכס מוקנה לאפוטרופוס על נכסי נפקדים, נתבע 3. יודגש, כי תעודת הנפקדות הוצאה בהתייחס לנפקד מוחמד סלים דרוויש (אותו שם שהופיע בספר השדה בתקופת המנדט), ועל יסוד טענת התובע כי לא היה קיים אדם כזה (אלא מדובר בשיבוש), ממשיך התובע וטוען שהנתבעים הקימו "דחליל", בהישען על השיבוש הנטען, כדי לשלול ממנו את חלקתו. דהיינו ע"י העלאת הטענה שחסן בנו של סלים דארוויש נמצא בירדן הונח הבסיס לקביעת הנפקדות.

אין מחלוקת, כי תעודת הנפקדות הוצאה על סמך תצהיר נבולסי (להלן: "נבולסי") משנת 1987 (ת/11) אשר עיקרו כדלקמן: "מוכרת לי החלקה מס' 51... הנכס נרשם ב-1957 במס הרכוש הירדני ע"ש מחמד סלים דרויש ובני אחיו. עוד בתקופת ירדן נערך ויתור לטובת מחמד סלים דרויש...מחמד הנ"ל התגורר ונמצא בירדן עוד מלפני 1967 יורשו היחיד של מוחמד הוא בנו חסן. חסן נמצא ומתגורר בירדן". עפ"י תצהיר זה, הבעלים היה, מוחמד סלים דרויש, שהוא נפקד ויורשו הוא חסן הנמצא בירדן. ברם, בסוף התצהיר נאמר, כי המתגוררים בבית "משלמים דמי שכירות לקרוב של חסן והוא גומעה מוחמד רווידה שמתגורר במבנה שכן" דהיינו, התובע קיבל את דמי השכירות של הבית.

7.         בתצהיר רונן ברוך מטעם האפוטרופוס לנכסי נפקדים (שהחליף תצהיר דומה של יחזקאל שמש), נאמר בסעיף 4א כי בספר השדה של מס רכוש נרשם כבעלים לנכס עוד בתקופת המנדט (1944/45) -

" Mohd.Salim & children of his brother", ועוד נאמר בסעיף 4(ב) לתצהיר, כי בשנת 1950-51 נרשמה על ידי רשות המס הירדנית חלוקתו הפנימית של הנכס, ובעמודת ההערות נרשמו שמות הדיירים בכל אחד מן החלקים והם:

             א.        מחמד סאלם דרוויש.

             ב.        מוסא מחמד סאלם דרויש.

             ג.         דאוד רבאח סאלם.

             ד.        (דייר נוסף, ששם סבו סאלם דרויש)